היום הראשון: מהמעיין הקדוש אל הר הקפיצה

רחבת מעיין מרים

כל הציבור שותה

את הטיול בן היומיים, שאת יומו הראשון נייחד לנצרת, נתחיל ברחבת מעיין מרים. המקום נמצא בנקודת המפגש של רח' פאולוס השישי ורח' הגליל. הבאים מדרום, מעפולה או ממגדל-העמק יפנו צפונה לרח' פאולוס השישי, בצומת המרומזר, ויסעו לאורך כל הרחוב. הבאים מצפון ירדו ברחוב הגליל עד לכיכר המעיין.

המבנה בכיכר המעיין הוא, למעשה, מתקן שתייה ציבורי, שבו שפעו מי מעיין נצרת אל בריכה קטנה ששימשה את כלל התושבים. המעיין עצמו נובע כ- 200 מ' משם, בקריפטה של כנסיית סנט גבריאל (ראו בהמשך), ומשם הוא מוזרם בצינור אל מתקן השתייה שברחבת המעיין.

כנסיית סנט גבריאל (כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית)

מוצא המעיין הקדוש

בחלק הצפוני של רחבה אחרת, גדולה ומרוצפת, נמצא שער הכניסה לכנסיית סנט גבריאל, שנבנתה בשנת 1767 על יסודות של כנסייה צלבנית. על פי מסורת המאמינים היוונים-אורתודוקסים, במקום זה, ליד המעיין, בישר המלאך גבריאל למרים על הולדת ישו.

לאחר הביקור בכנסייה נצא לסיור לאורך ציר הצליינים אל כנסיית הבשורה. בדרכנו נחלוף על פני שני בניינים בעלי ערך היסטורי. הראשון הוא המוסקוביה – מבנה אבן גדול, שהוקם על ידי הכנסייה הרוסית בסוף המאה ה-19 כאכסניה לעולי הרגל שהגיעו באלפיהם מרוסיה למקומות הקדושים. אחרי קום המדינה ועד 1999 שימש משכן לבית משפט השלום של נצרת.

המבנה החשוב הנוסף שנראה בדרכנו הוא בניין הסראיה. הקים אותו דאהר אל עומר, מושל הגליל במאה ה-18, על מנת שישמש בניין השלטון כשנצרת הפכה למרכז השלטוני של הנפה. לאחר קום המדינה שימש המבנה את עיריית נצרת.

כנסיית הבשורה

מהמקודשות ביותר בעולם

במתחם הפרנציסקני הגדול נמצאים כמה מבנים חשובים למאמינים הקתולים בכל רחבי העולם. כנסיית הבשורה היא המרכזית שבהם, ומהכנסיות המקודשות והמפוארות בעולם כולו. לפי אחת המסורות הנוצריות העתיקות, היא בנויה במקום שבו שכנה מרים כאשר נגלה אליה המלאך גבריאל ובישר לה על הולדת ישו.

הכנסייה הנוכחית נבנתה במשך 14 שנה ונחנכה בשנת 1969. יש בה שני מפלסים, ומתחתם שרידיהן של כנסייה ביזנטית וכנסייה צלבנית. המפלס התחתון נקרא "מערת הבשורה", ובמרכז תקרתו פתח מעוגל אל כיפת הכנסייה, המכונה "העין". במפלס העליון נמצא אולם התפילה הגדול, שבקירותיו פסיפסים בסגנונות שונים. כל פסיפס מייצג מתנה של קהילה קתולית מארץ אחרת. כיפת הכנסייה ממוקמת בגובה 59.50 מ' מעל מערת הבשורה. חלקה הפנימי של הכיפה (שהוא בעצם תקרת הכנסייה) עשוי בדמות שושן צחור, הפרח הקדוש של מרים. בחזית המערבית של הכנסייה חקוקות דמויותיהם של מרים והמלאך גבריאל, ומתחתן כתובת לטינית: "מלאך אלוהים בישר למרים".

כנסיית סנט ג'וזף

כאן גר יוסף הנגר

גם כנסיית סנט ג'וזף ממוקמת במתחם הפרנציסקני. אמונה נוצרית גורסת כי הכנסייה ניצבת במקום שבו היו בית המלאכה או מערת המגורים של יוסף הנגר, בעלה של מרים.

המבנה הנוכחי של הכנסייה הושלם בשנת 1914, והוקם על שרידי כנסיות ביזנטית וצלבנית. בקריפטה של הכנסייה יש ממצאים צלבניים ופסיפס ביזנטי וכן בורות אגירה ובריכות.

השוק של נצרת

חוויה רב-חושית

ממערב למתחם כנסיית הבשורה, מצפון לרחוב פאולוס השישי, נמצא השוק של נצרת, שעבר בשנים האחרונות עבודות שיפוץ ושיקום יסודיות. זהו שוק אוריינטלי במלוא מובן המילה, גדול בשטחו ונחלק לאזורי מסחר על פי סוג המוצרים, כנהוג בשוקי המזרח.

סיור בסמטאות השוק הססגוני, שאחדות מהן מקורות, הוא חוויה רב-חושית של טעמים, ריחות, קולות ומראות.

הר הקפיצה

הסיפור על ישו שקפץ אל העמק

ניסע דרומה ברחוב פאולוס השישי עד הרמזור שבהצטלבות עם דרך חיפה. נפנה מזרחה (שמאלה) ונרד בכביש עוקף נצרת עד לרמזור של שכונת חרת א-דיר (הנמצאת מצפון לכביש). ברמזור זה נפנה דרומה לכביש מתפתל המעלה אותנו אל רחבת חנייה וחניון יער מסודר עם שולחנות פיקניק.

שביל סלול עולה אל הפסגה, שבה רחבת תצפית ומדרגות ישיבה. במרכז הרחבה עץ זית, שאותו נטע האפיפיור בשנת 2000 למען שלום עולמי בין מאמיני כל הדתות.

ההר מקודש לנוצרים, מאחר שהם מייחסים לו את המסופר בברית החדשה: כאשר הרגיז ישו את מתפללי בית הכנסת בנצרת, ברמזו להם על משיחיותו (ייחס לעצמו את דברי ישעיהו בפרק ס"א), הם החליטו להיפרע ממנו, הוציאוהו מן העיר ורצו לדחוף אותו מן ההר, אך "הוא עבר בתוכם וילך לדרכו". על פי המסורת הקתולית, כאן "קפץ" ישו אל העמק שמתחתיו.

מההר נשקפת תמונת נוף מדהימה על כל האזור – מרכס הכרמל וחיפה במערב ועד הר תבור, רמת הבזלת של הגליל התחתון והרי הגלעד במזרח. בתווך – עמק יזרעאל ושיפולי הרי נצרת. במבט צפונה אפשר לראות חלקים גדולים של שתי הערים הצמודות – נצרת ונצרת עילית.

היום השני: הפתעות בדרכי העמק

שביל נחל השופט

נחל שופע וצמחייה עשירה

מתחילים את היום השני. יעד הפתיחה: שביל נחל השופט. ניכנס למושבה יקנעם בצומת שעל כביש נחל יקנעם (כביש מס' 70). ניסע לכל אורכה של המושבה ונפנה בפנייה האחרונה ימינה (דרומה). ניסע לאורך הגדר המפרידה בין המושבה לקיבוץ הזורע, נחלוף על פני בית העלמין של הקיבוץ ונמשיך בדרך עפר עד לחניון מסודר, המכונה "חניון החרובים". אפשר להגיע אל החניון גם מדרום – מ"עמק השלום" וקיבוץ עין-השופט (יש שילוט).

נחל השופט שופע מים כל ימות השנה ועשיר בצמחייה: עצי חרוב, צפצפה, אולמוס, תאנה, רימון, תות, עצי מחט (אורנים וברושים), שיחי ערבה, סבכי פטל ועוד. קק"ל פיתחה את האזור והכשירה אותו למטיילים, מתוך מטרה ליצור פינת טבע מתאימה לכולם, גם לבעלי מגבלות. שביל סלול שאורכו כ-1,500 מ' (חלקו אספלט וחלקו סיפון עץ) מתחיל בחניון ויורד לאורך אפיקו השופע של נחל סנין (יובל של נחל השופט) אל נחל השופט עצמו. לאורך הנחל מרפסות מנוחה מעל שפעת המים. בדרך אפשר לראות מפלים קטנים, להציץ אל מערות עשויות גיר נחלים ולגלות שרידי טחנת קמח ומערה גדולה ששימשה דיר עזים.

במעלה היציאה מהנחל חולפים על פני עין אמי – מעיין שכבה קטן הנובע בתוך מנהרה חצובה – ונכנסים אל שביל יער המעלה אותנו חזרה אל חניון החרובים. 

מוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע

אמנות וציונות

מיצירות האמנות של הטבע אנחנו עוברים לאמנות שנוצרה בידי אדם. פנינו מועדות אל מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, השוכן בקיבוץ הזורע, מרחק קצר מנחל השופט. יש שתי אפשרויות להגיע למוזיאון: אחת – לצאת חזרה דרך יקנעם אל כביש 70, לפנות צפונה ומזרחה אל הכביש המחבר בין צומת התשבי לצומת מגידו (כביש מס' 66) ולהיכנס לקיבוץ הזורע, אל המוזיאון, לפי השילוט. האפשרות השנייה פשוטה יותר – לטלפן אל המוזיאון, להודיע על ביקור ולבקש שיפתחו פשפש כניסה למעבר מנחל השופט אל הקיבוץ (הליכה של כחמש דקות מעין אמי).

המוזיאון הוקם בשנת 1951 והושתת בתחילתו רק על אוסף חפצי אמנות מהמזרח הרחוק. זה אוספו הפרטי של וילפריד ישראל, בן למשפחה יהודית-גרמנית אמידה, פעיל ציוני שסייע להקמת הקיבוץ. בשנת 1943, בעת שליחותו מטעם ההסתדרות הציונית, הופל מטוסו על ידי הצבא הגרמני והוא נהרג.

במרוצת הזמן התרחבה תצוגת המוזיאון, וכיום יש בו שלוש תערוכות קבועות – "המזרח הרחוק", "המזרח הקרוב", עתיקות "אזור הזורע" – וכן תערוכות מתחלפות המציגות את מגוון תחומי האמנות.

יקב מורד ביקנעם

שיכר מכל דבר

המקום הזה יעבוד חזק על חושי הטעם והריח שלנו. יקב מורד הוא יקב משפחתי, המתמחה בייצור עשרות מינים של יינות שיכר המופקים מפירות, מירקות ומצמחי תבלין. היקב נמצא באזור התעשייה שער יקנעם, על כביש 70, מול הכניסה ליקנעם עילית (יש שילוט הכוונה).

במרכז המבקרים ניתן לצפות בסרט המתאר את תהליך ייצור השיכר.

גן לאומי בית-שערים

העבר קם לתחייה

נסיים את הטיול בגיחה אל העבר. גן לאומי בית-שערים נמצא בחלקה הדרומי של שכונת קריית-עמל (השכונה הדרומית של טבעון). אפשר להגיע אליו בכביש המוליך מצומת השומרים לקריית-טבעון (פונים דרומה ברמזור), או בפנייה מערבה מהכביש שבין צומת התשבי לצומת השומרים (כביש מס' 722), העולה בתלילות אל שכונת קריית-עמל. בשתי הדרכים יש שילוט הכוונה אל הגן.

בית-שערים היתה מרכז יהודי רב חשיבות בשנים שלאחר חורבן בית המקדש. בסביבות שנת 170 לספירה ישב בה הסנהדרין. רבי יהודה הנשיא, מחשובי החכמים וחותם המשנה, התגורר כאן בפרק מסוים במהלך חייו ואף נקבר כאן. בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעקבות התיישבותו של אלכסנדר זייד במקום, הוחל כאן בחפירות ארכיאולוגיות מסודרות, שבמהלכן נתגלו עשרות מערות קבורה יהודיות בחלקו המערבי של האתר.

עיקר הביקור באתר מתמקד במערות הקבורה. מדובר, למעשה, על עיר קברים מפוארת, כולה חצובה בבטן האדמה, תאים תאים. על קירות התאים, כמו גם על ארונות הקבורה העשויים מאבן, יש תבליטים, כתובות וציורי קיר. מהכתובות אפשר לפעמים לדעת את שמו של הנפטר, מוצאו וייחוסו.

רשות הטבע והגנים הפיחה במקום רוח חיים ועשתה אותו אתר שובה לב, עטור בעצים שופעי צל ומדשאות רחבות ידיים. באתר מתקיימים סיורים לקבוצות ולבודדים, ביום וגם בלילה.

 
המסלול באדיבות לישר עיתונות בע"מ.